זכותו של הילד לתרום

אין לך כל זכות לשלול מהילד שלך את הזכות לתרום.

בן אדם מרגיש בעל יכולת ומוכשר רק כל עוד מרשים לו לתרום באותה המידה או במידה רבה יותר ממה שתורמים לו .

אדם יכול לתרום מעל המידה ולחוש בטוח בסביבה. הוא מרגיש חוסר ביטחון ברגע שהוא תורם פחות מדי, כלומר, נותן פחות ממה שהוא מקבל. אם אינך מאמין לכך, היזכר בזמן שבו כולם הביאו משהו למסיבה אבל אתה לא. איך הרגשת?

בן אדם ימרוד נגד כל מקור אשר תורם לו יותר ממה שהוא תורם למקור, ולא יבטח בו. 

הורים, מטבע הדברים, תורמים לילד יותר מאשר הילד תורם בחזרה. ברגע שהילד רואה זאת הוא נעשה אומלל. הוא מבקש להעלות את דרגת התרומה שלו; כשהוא אינו מצליח, הוא מתרגז על המקור התורם. הוא מתחיל לתעב את הוריו. הם מנסים לבטל את ההתמרדות הזאת בכך שהם תורמים יותר. הילד מתמרד יותר. זוהי ספירלה פוחתת גרועה משום שסופה הוא שהילד ייכנס לאפתיה. 

אתה חייב לאפשר לילד לתרום לך. אינך יכול להורות לו לתרום. אינך יכול לפקוד עליו לכסח את הדשא ואז לחשוב שזוהי תרומה. הוא חייב למצוא בעצמו מהי תרומתו ואז להעניק אותה. אם הוא לא בחר אותה, היא לא שלו, אלא פשוט מהווה שליטה נוספת. 

תינוק תורם על-ידי כך שהוא מנסה לגרום לך לחייך. התינוק יעשה לך הצגה. בגיל מעט מבוגר יותר הוא ירקוד עבורכם, יביא לכם מקלות, ינסה לחזור על תנועות העבודה שלכם כדי לעזור לכם. אם אתה לא מקבל את החיוכים האלה, את הריקודים האלה, את המקלות האלה, את תנועות העבודה האלה, ברוח שבה הם ניתנים, התחלת להפריע לתרומתו של הילד. עכשיו הוא יתחיל להיכנס לחרדות. הוא יעשה דברים מוזרים וחסרי מחשבה לנכסים שלך במאמץ ״לשפר״ אותם עבורך. אתה גוער בו. זה גומר אותו.

יש כאן עניין נוסף. זהו הנושא של נתונים. איך ילד יכול בכלל לדעת מה לתרום לך או למשפחתו או לביתו אם אין לו שום מושג בנוגע לעקרונות הפעולה שלפיהם הדברים מתנהלים?

משפחה היא קבוצה עם השאיפה המשותפת של הישרדות והתקדמות קבוצתית. ילד שלא מרשים לו לתרום או שאינו מבין את השאיפות ואת עקרונות העבודה של חיי המשפחה, נזרק החוצה ומורחק מהמשפחה. מראים לו שהוא אינו חלק מהמשפחה משום שהוא לא יכול לתרום. לכן הוא הופך לאנטי-משפחתי – הצעד הראשון בדרך להיותו אנטי-חברתי. הוא שופך חלב, מעצבן את האורחים שלך וצועק בחוץ ליד החלון שלך בתור ״משחק״. הוא אפילו יחלה רק כדי לגרום לך להזיע. מראים לו שהוא כלום בכך שמראים לו שאין לו מספיק כוח כדי לתרום. 

אינך יכול לעשות יותר מאשר לקבל את החיוכים, את הריקודים, את המקלות של הילד הקטן. אבל מהרגע שבו הילד יכול להבין, יש לפרט באוזניו את כל דרך הפעולה של המשפחה. 

מהו מקור דמי הכיס שלו? איך זה שיש אוכל? בגדים? בית נקי? מכונית?

אבא עובד. הוא משקיע שעות ומחשבה וכוח, ועבור זה הוא מקבל כסף. הכסף, שנמסר בחנות, קונה אוכל. מטפלים במכונית כדי למנוע הוצאת כסף. בית רגוע וטיפול באבא – פירושו שאבא עובד טוב יותר, ופירושו של זה הוא מזון ובגדים ומכוניות.

השכלה היא הכרחית משום שהאדם מרוויח יותר כסף אחרי שהוא למד. 

צריך משחק כדי שתהיה סיבה לעבודה קשה. 

תן לו את התמונה כולה. אם הוא היה מרדן, הוא עשוי פשוט להמשיך למרוד. אבל בסופו של דבר הוא יירגע.  

בראש וראשונה, ילד זקוק לביטחון. חלק מהביטחון הזה הוא הבנה. חלק ממנו הוא תקנון התנהגות קבוע אשר אינו משתנה. לא ניתן יהיה להתעלם מחר ממה שמנוגד לחוק היום.

אתם יכולים למעשה לטפל בילד באופן פיסי כדי להגן על זכויותיכם, כל עוד מה שנמצא בבעלותו אכן נמצא בבעלותו והוא יכול לתרום לכם ולעבוד עבורכם. 

למבוגרים יש זכויות. הוא צריך לדעת את זה. שאיפתו של ילד היא לגדול. אם למבוגר אין זכויות נוספות, למה לגדול? מי בכלל ירצה כיום להיות מבוגר? 

לילד יש מחויבות כלפיך. הוא צריך להיות מסוגל לטפל בך; לא אשליה שהוא מטפל בך, אלא הלכה למעשה. וצריכה להיות לך הסבלנות להרשות לעצמך לקבל טיפול רשלני עד שבעזרת הניסיון לבדו – לא בעזרת הנחיותיך – הוא לומד איך לעשות זאת היטב. לטפל בילד? שטויות! קרוב לוודאי שיש לו תפיסה טובה יותר של מצבים יומיומיים מאשר לך, המבוגר החבוט והמובס. רק כשהוא כמעט פסיכוטי מרוב אברציות, תהיה לילד נטייה לתאונות. 

מצבך טוב ואתה נהנה מהחיים משום שאתה לא נמצא בבעלותו של אף אחד. אתה לא היית מסוגל ליהנות מהחיים אם היו מובילים אותך כמו כבשה ואם היית בבעלותו של מישהו. היית מורד. ואם היו מדכאים את המרד שלך, היית הופך לחתרן. וזה מה שתעשה מהילד שלך כשתשים אותו בבעלותך, תטרטר אותו ותשלוט בו. 

הורה, באופן פוטנציאלי ילדך שפוי ממך והעולם הוא מקום הרבה יותר שמח. החוש שלו לערכים והממשות שלו הם חדים הרבה יותר. אל תקהה אותם. וילדך יהיה בן אדם נאה, גבוה ומצליח. תחזיק אותו תחת בעלות, נהל אותו ודחה אותו, ותקבל את הטיפול שמגיע לך – מרד חתרני.