ניתן לגרום לאדם להאמין שיש משהו מבלבל בנוגע לניווט הקריירה שלו בעולם העבודה. ובלבול הוא מנת חלקו של אדם שאינו מצויד במורי דרך ובמפות.

כאשר אדם בוחן את הפקטורים הרבים שעלולים לשבש את חייו ולערער את ביטחונו, הרושם של "בלבול" נראה מבוסס היטב. וניתן לומר, באמת ובתמים, שכל הקשיים הם במהותם בלבולים. כשקיים מספיק איוּם, כאשר מספיק דברים אינם ידועים, האדם מכופף את ראשו במהירות ומנסה לפלס את דרכו בצורה עיוורת. הוא הוכרע על-ידי בלבולים.

מספיק בעיות לא פתורות מסתכמות בבלבול עצום. מעת לעת, מספיק הוראות סותרות בעבודתו של העובד מביאות אותו למצב של בלבול. מפעל מודרני יכול להיות מנוהל באופן כה עלוב, שהכול נראה כמו בלבול עצום שאי אפשר למצוא לו תשובה.

כשאדם נמצא בבלבול, הוא בדרך כלל פונה אל המזל בתור הברירה האחרונה. אם הכוחות סביבו נראים גדולים מדי, הוא תמיד יוכל "לסמוך על מזלו". ב-'מזל' אנחנו מתכוונים ל-"גורל שאינו מכוּון באופן אישי". כשאדם עוזב את הגה המכונית ומקווה שהמכונית תישאר במזל על הכביש, הוא לעתים קרובות יתאכזב. וככה זה בחיים. כאשר משאירים דברים ליד הגורל, ישנה סבירות נמוכה יותר שהם ייפתרו מעצמם.

ראינו חבר שמעלים עין מהנושים וכוסס את ציפורניו בתקווה לנצח בהימורי המרוצים וכך לפתור את כל בעיותיו. הכרנו אנשים שניהלו את חייהם בצורה זו במשך שנים. ואכן, לאחת הדמויות הנפלאות של הנובליסט האנגלי צ'רלס דיקנסהיתה פילוסופיה שלמה של "לחכות שמשהו יצוץ". אך למרות שאנחנו מודים בכך שהמזל הוא אכן אלמנט רב-עוצמה, הוא הכרחי רק בתוך שטף רב של פקטורים מבלבלים. אם אדם זקוק למזל שיסייע לו להתגבר על קשייו, נובע מכך שהאדם כבר לא אוחז יותר בהגה מכוניתו. וכמו כן נובע מכך שהאדם מתעסק בבלבול.

יהיה זה נבון, אם כן, להבין מהו בדיוק בלבול וכיצד ניתן לפתור אותו.

בלבול והנתון היציב

ניתן להגדיר בלבול בתור "כל מערכת של פקטורים או של נסיבות שלא נראה שיש להם פתרון מיידי".

באופן כללי יותר:

/A/בלבול בעולם הזה הוא תנועה אקראית.//

אם היית עומד בתוך תנועה סואנת, סביר להניח שהיית מרגיש מבולבל מחמת כל התנועה החולפת בשריקה סביבך. אם היית עומד בתוך סערה כבדה כשהעלים והניירות מתעופפים סביב, סביר להניח שהיית מרגיש מבולבל.

האם אפשר באמת להבין בלבול? האם קיים דבר כזה שנקרא"ניתוח המבנה של בלבול"? כן, הוא קיים.

אם, כמרכזנית, היו לך עשר שיחות מהבהבות על הלוח בעת ובעונה אחת, אולי היית מרגישה מבולבלת. אבל האם יש תשובה למצב הזה?

אם, כמנהל עבודה בבית-מלאכה, יש לך שלושה מקרי חירום ותאונה, כולם באותו הזמן, אולי תרגיש מבולבל. אבל האם יש תשובה לכך?

בלבול הוא בלבול רק כל עוד כל החלקיקים נמצאים בתנועה. בלבול הוא בלבול רק כל עוד שום פקטור אינו מוגדר או מובן בבהירות.

בלבול הוא הגורם הבסיסי לטיפשות. בעיני הטיפש, כל הדברים, למעט הפשוטים ביותר, הם מבולבלים. לפיכך, אם אדם יכיר את המבנה של בלבול, לא משנה עד כמה פיקח הוא עשוי להיות, הוא יהיה פיקח יותר.

אם אי פעם היית צריך ללמד איזשהו שאפתן צעיר, שלא היה מבריק במיוחד, תבין זאת היטב. אתה מנסה להסביר איך דבר זה או אחר פועל. אתה חוזר על זה וחוזר על זה וחוזר על זה. ואז אתה שולח אותו לדרכו, ומיד הוא הורס את זה לגמרי. הוא "לא הבין", הוא "לא תפס את זה". אתה יכול להבין בקלות רבה יותר את העובדה שהוא לא הבין את זה כהלכה בכך שתאמר, ובצדק, "הוא היה מבולבל".

תשעים ותשעה אחוזים מכל החינוך נכשלים, כאשר הם נכשלים, בגלל שהתלמיד היה מבולבל. ולא רק בתחום העבודה, אלא בחיים עצמם, כאשר הכישלון מתקרב, הוא נולד, בדרך זו או אחרת, מהבלבול. כדי ללמוד על מכונות או לחיות את החיים, אדם צריך להיות מסוגל לעמוד בפני בלבול או לפרק אותו.

יש לנו בסיינטולוגיהעיקרון מסוים שעוסק בבלבול. הוא נקרא:

עיקרון הנתון היציב.

אם היית רואה פיסות נייר רבות מאוד מתערבלות בחדר, הן היו נראות מבולבלות עד שהיית בוחר פיסת נייר אחת בתור פיסת הנייר האחת שביחס אליה כל דבר אחר נמצא בתנועה. במילים אחרות, כשמתייחסים לדבר אחד כחסר תנועה, אפשר להבין תנועה מבלבלת.

בזרם של תנועת מכוניות, הכל יהיה בלבול אלא אם כן היית מתייחס למכונית אחת כחסרת תנועה ביחס לשאר המכוניות, וכך היית רואה את המכוניות האחרות ביחס לאותה אחת.

המרכזנית, שמקבלת עשר שיחות בעת ובעונה אחת, פותרת את הבלבול על-ידי סיווג שיחה אחת – באופן נכון או מוטעה – בתור השיחה הראשונה שתקבל את תשומת לבה. הבלבול של "עשר שיחות, כולן בעת ובעונה אחת" נעשה פחות מבלבל ברגע שהיא בוחרת מבין כולן שיחה אחת שעליה היא תענה.

מנהל העבודה בבית-המלאכה, שמוצא את עצמו עומד מול שלושה מקרי חירום ותאונה, צריך לבחור רק את המטרה הראשונה שאליה הוא יפנה את תשומת לבו כדי להתחיל את המחזור של הכנסת סדר מחדש.

בתוך בלבול של חלקיקים, הבלבול ימשיך עד שהאדם יבחר נתון אחד, פקטור אחד, פרט אחד. הדבר האחד שנבחר ושבו הוא משתמש הופך להיות הנתון היציב עבור השאר.

כל מאגר של ידע, באופן ספציפי ומדויק יותר, נבנה מתוך נתון אחד. זהו הנתון היציב שלו. הפחֵת בערכו ומאגר הידע כולו יתפרק. נתון יציב לא חייב להיות בהכרח הנתון הנכון. הוא פשוט הנתון שמונע מדברים להיות בבלבול, ושלפיו האחרים נערכים.

בלבול קיים כאשר כל החלקיקים נמצאים בתנועה.

כאשר מבודדים פריט אחד והופכים אותו לנתון יציב עבור השאר, זה נעשה פחות מבלבל.

עכשיו, כשלימדת שאפתן צעיר איך להשתמש במכונה, אם הוא לא תפס את הוראותיך, זה קרה משום שהיה חסר לו נתון יציב. היה צריך תחילה להבהיר לו עובדה אחת. לאחר שהוא תפס אותה, הוא היה מסוגל לתפוס אחרות. אם כן, אדם הוא טיפש או מבולבל בכל מצב מבלבל עד שהוא יתפוס עובדה אחת או פריט אחד במלואם.

בלבולים, לא משנה כמה גדולים ואדירים הם עשויים להיראות, מורכבים מנתונים או מגורמים או מחלקיקים. יש להם חלקים. תפוס חלק אחד או אתר אותו בצורה מלאה. לאחר מכן בדוק איך האחרים פועלים ביחס אליו, וכך ייצבת את הבלבול. ועל-ידי קישור דברים אחרים למה שתפסת, תשיג עד מהרה שליטה בכל הבלבול כולו.

כשאתה מלמד נער להפעיל מכונה, אל תעמיס עליו שטף של נתונים ואז תצביע על שגיאותיו – בעיניו זה בלבול, וזה גורם לו להגיב בטיפשות. מצא איזושהי נקודת כניסה אל הבלבול שלו, נתון אחד. אמור לו "זאת מכונה". ייתכן שכל ההוראות הומטרו לעבר מישהו שלא היתה לו כל ודאות ממשית ולא היה קיים אצלו כל סדר ממשי. תגיד "זאת מכונה". ואז דאג שהוא יהיה בטוח בזה. תגרום לו להרגיש אותה, לשחק איתה, ללחוץ עליה. תגיד לו "זאת מכונה". ואתה תופתע ממשך הזמן שזה עשוי לקחת, אבל גם תופתע באיזו מידה הוודאות שלו גוברת. מתוך כל המורכבויות שעליו ללמוד כדי להפעיל את המכונה, הוא חייב לדעת תחילה נתון אחד. זה אפילו לא חשוב איזה נתון הוא לומד תחילה היטב, מעבר לעובדה שעדיף ללמד אותו נתון בסיסי פשוט. אתה יכול להראות לו מה המכונה עושה, אתה יכול להסביר לו מהו המוצר הסופי, אתה יכול לספר לו מדוע הוא זה שנבחר להפעיל את המכונה הזאת. אבל אתה חייב להבהיר לו נתון בסיסי אחד, אחרת הוא יאבד בתוך בלבול.

בלבול הוא חוסר ודאות. בלבול הוא טיפשות. בלבול הוא חוסר ביטחון. כשאתה חושב על חוסר ודאות, על טיפשות ועל חוסר ביטחון, חשוב על בלבול ותהיה לך הבנה מלאה של העניין".

אם כן, מהי ודאות? היעדר בלבול. אם כן, מהי אינטליגנציה? היכולת לטפל בבלבול. אם כן, מהו ביטחון? היכולת לעבור דרך בלבול או סביבו או להשליט סדר בבלבול. ודאות, אינטליגנציה וביטחון הם היעדר בלבול או היכולת לטפל בבלבול.

כיצד מזל משתלב בבלבול? מזל הוא התקווה שמקריות לא נשלטת כלשהי תסייע לאדם לעבור דרך משהו. הסתמכות על מזל היא ויתור על שליטה. זוהי אפתיה.

שליטה ובלבול

קיימת ״שליטה טובה" ו-"שליטה גרועה״. ההבדל ביניהן הוא ודאות לעומת חוסר ודאות. שליטה טובה היא ודאית, החלטית, ניתנת לחיזוי. שליטה גרועה היא לא ודאית, משתנה ולא ניתנת לחיזוי. עם שליטה טובה, אדם יכול להרגיש בטוח. עם שליטה גרועה, אדם אף פעם לא ירגיש בטוח.

מנהל עבודה שגורם לתקנה להיות תקפה היום אבל לא מחר, שדורש ציות מיוסי אבל לא מגיורא, משתמש בשליטה גרועה. מנהל העבודה הזה ישאיר מאחוריו חוסר ודאות וחוסר ביטחון, ולא משנה מה עשויות להיות התכונות האישיות שלו.

מאחר שיכולה להיות שליטה רבה כל-כך שהיא מטופשת ולא ודאית, כמה מאיתנו מתחילים להאמין שכל שליטה היא גרועה. אבל זה רחוק מאוד מהאמת. השליטה הכרחית אם אדם רוצה להכניס סדר בבלבולים. כדי לעשות דבר כלשהו, אדם חייב להיות מסוגל לשלוט בדברים, בגופו, במחשבותיו, לפחות במידה מסוימת.

בלבול יכול להיקרא "אקראיות בלתי נשלטת". רק אלה שיכולים להפעיל שליטה כלשהי על האקראיות הזו יכולים לטפל בבלבולים. אלה שלא יכולים להפעיל שליטה יוצרים למעשה בלבולים.

ההבדל בין שליטה טובה לשליטה גרועה נעשה ברור יותר לעין. כאן, ההבדל בין טוב לרע הוא המידה. שליטה יסודית וּודאית ניתנת לחיזוי על-ידי אחרים. לכן זו שליטה טובה. שליטה שהיא לא ודאית ורשלנית אינה ניתנת לחיזוי. לכן זו שליטה גרועה. גם להתכוונות יש קשר לשליטה. ניתן להשתמש בשליטה למטרות מועילות או למטרות הרסניות. אבל תגלה שכשמטרות הרסניות הן מכוּונות, נעשה שימוש בשליטה גרועה.

לפיכך, יש הרבה מאוד בכל הנושא הזה של בלבול. ייתכן שתחשוב שזה מוזר להשתמש כאן בבלבול עצמו כמטרה. אבל אתה תגלה שזהו מכנה משותף מצוין לכל מה שאנחנו מחשיבים למרושע בחיים. ואם אדם יכול לשלוט בבלבולים, תשומת לבו תתפנה לפעילות מועילה. כל עוד האדם מבולבל בגלל בלבולים, כל מה שהוא יכול לחשוב עליו זה דברים הרסניים – מה שהוא רוצה לעשות יותר מכל זה להרוס את הבלבול.

אם כן, בוא נלמד תחילה איך להרוס בלבולים. אנחנו מגלים שזה דבר די פשוט.

כאשר נראה שכל החלקיקים נמצאים בתנועה, עצור אחד מהם וראה איך האחרים נעים ביחס אליו ואז תגלה שקיים פחות בלבול. כשמאמצים חלקיק אחד בתור נתון יציב, ניתן לגרום לאחרים להסתדר בהתאם. לכן אדם יכול לבחון ולהבין מקרה חירום, מכונה, משרה או את החיים עצמם, והוא יכול להיות חופשי.

בוא נסתכל כיצד זה פועל. יש מספר דברים שעשויים להשפיע על השגת מישרה, החזקתה ושיפורה. אדם יכול לטפל בכל הבעיה הזאת, כפי שאנשים עושים לעתים קרובות מאוד, על-ידי הכנסת הנתון האחד של "אני יכול להשיג משרה ולהחזיק בה" לתוך הבעיה. כאשר נצמדים לזה כאמונה יחידה, הבלבולים ומצבי חוסר הביטחון של החיים נעשים פחות אפקטיביים, פחות מבלבלים.

אבל נניח שהאדם עשה את הדבר הבא: מבלי להמשיך ולחקור את הבעיה, האדם, בצעירותו, חרק שיניים, עצם עיניים ואמר "אני יכול להשיג משרה ולהחזיק בה, יהיה מה שיהיה. לכן, אני לא הולך לדאוג יותר בנוגע לשיקולים הכלכליים של הקיום". ובכן, זה היה בסדר.

מאוחר יותר, ללא אזהרה, האדם פוטר. הוא היה מחוסר עבודה במשך עשרה שבועות. באותה עת, אפילו אחרי שהשיג משרה חדשה, הוא הרגיש פחות בטוח, פחות מאמין בעצמו. ובוא נאמר שקרתה תאונה מסוימת ושוב האדם נותר ללא משרה. מהיותו מובטל פעם נוספת, הוא מצא את עצמו פעם נוספת אפילו פחות בטוח, פחות מאמין בעצמו. מדוע?

בוא נבחן את הצד ההפוך של עיקרון הנתון היציב הזה. אם נעשה זאת, נלמד שנתונים יציבים הופכים את הבלבולים לבלתי יעילים, וכאשר הנתון היציב מתערער, הבלבול חוזר ומתקיים מחדש.

בוא נתאר לעצמנו בלבול שנעצר. הוא עדיין מפוזר, אבל הוא נעצר. מה עצר אותו? האימוץ של נתון יציב. בוא נאמר שאדם הוטרד קשות בביתו על-ידי החותנת. יום אחד, אחרי ריב, האדם יצא החוצה בכעס ואמר לעצמו מתוך השראה, "כל החותנות מרושעות".

זאת היתה החלטה. החלטה זאת, בין אם בצדק או שלא בצדק, היתה נתון יציב שאומץ במצב של בלבול. מיד הוא הרגיש טוב יותר. כעת הוא היה מסוגל להתמודד עם הבעיה או לחיות איתה. הוא ידע ש"כל החותנות מרושעות". זאת לא היתה אמת, אבל זה היה נתון יציב.

ואז, יום אחד, כשהוא היה בצרה, החותנת שלו הציעה את עזרתה, בנאמנות ללא סייג, ושילמה לא רק את שכר הדירה אלא גם את החוב הנוסף. מיד הוא הרגיש מבולבל מאוד. גילוי זה של נדיבות לא אמור היה להכניס בלבול. אחרי הכול, האם היא לא פתרה את הבעיה? אז למה האדם מרגיש מצוברח בקשר לכך? משום שהנתון היציב התערער. כל הבלבול של הבעיה מהעבר נכנס שוב לפעולה משום שהנתון היציב הוכח ככוזב.

על מנת לגרום בלבול למישהו, כל מה שעליך לעשות זה לאתר את הנתונים היציבים שלו ולהפחית בערכם. באמצעות העברת ביקורת או על-ידי הוכחה, כל מה שנדרש כדי להחזיר לפעולה את כל הבלבולים של מישהו זה לערער את הנתונים היציבים הספורים האלה.

אתה מבין, נתונים יציבים לא חייבים להיות נכונים. פשוט מאמצים אותם. אחרי שהאדם אימץ אותם, הוא מסתכל על נתונים אחרים ביחס אליהם. לפיכך, לאימוץ של כל נתון יציב תהיה נטייה לבטל את הבלבול שבו הוא מטפל. אבל אם הנתון היציב הזה מעורער, מופחת בערכו, מופרך, האדם שוב נותר עם הבלבול. כמובן, כל מה שהוא צריך לעשות זה לאמץ נתון יציב חדש או להחזיר את הנתון היציב הישן למקומו. אבל כדי לבצע זאת בצורה חלקה יהיה עליו לדעת סיינטולוגיה.

בוא נאמר שלאדם מסוים אין שום פחדים מהכלכלה הלאומית בגלל דמות פוליטית הֶרוֹאית שמנסה לעשות כמיטב יכולתה. הדמות הזאת היא הנתון היציב לכל הבלבולים שלו בנוגע למצב הכלכלי הלאומי. לפיכך, הוא "לא מודאג". אבל יום אחד, הנסיבות או האויבים הפוליטיים של הדמות הפוליטית הזאת מערערים אותה כנתון. הם "מוכיחים" שאדם זה היה מושחת למעשה. ואז האדם שוב מתחיל לדאוג בנוגע למצב הכלכלי הלאומי.

אולי אימצת איזושהי פילוסופיה משום שהנואם נראה ברנש מאוד נחמד. ואז מישהו מוכיח לך בקפידה שהנואם היה למעשה גנב או גרוע מזה. האדם אימץ לעצמו את הפילוסופיה משום שהוא נזקק לקצת שקט מהמחשבות שלו. הפחתה בערכו של הנואם תחזיר מיד את הבלבול שמולו הוא ניצב בהתחלה.

בסדר. הסתכלנו על הבלבול של עולם היומיום כשהיינו צעירים, ודיכאנו את כל זה כשהצהרנו בנחישות"אני יכול להשיג משרה ולהחזיק בה". זה היה הנתון היציב. ואכן השגנו משרה. אבל פוטרנו. הבלבול של עולם היומיום הפך להיות מאוד מבלבל. אם יש לנו רק הנתון היציב האחד של "אני יכול להשיג מישרה ולהחזיק בה", אזי אין ספק שהאדם הולך להעביר כמה תקופות מבלבלות בחיי העבודה שלו. נתון יציב הרבה הרבה יותר טוב יהיה "אני מבין את הנושא של החיים ושל משרות. לכן, אני יכול להשיג אותן, להחזיק בהן ולשפר אותן".

בלבול אינו צריך להיות חלק תמידי ובלתי נמנע בחיי העבודה של אדם. על-ידי שימוש בעיקרון הנתון היציב אדם יכול להכניס בהדרגה סדר והבנה לכל סיטואציה.